סלט ברווז
"אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז כנראה שזה ברווז" אמרה חוקרת המשטרה העייפה ותקעה בו מבט חודר. כל הלילה הקודם בילתה בחזרות מול בעלה בניסיון למצוא את הטון המדויק.
"וואו, איזו יכולת הקשה לוגית, באמת מרשים עבור חוקרי משטרה" אמר החשוד. החוקר הקשוח שלצידה שילח לעברו נהמה. מה היא צריכה את כל זה, היא שוב חושבת. מה היה לה רע אילו הייתה הולכת בעקבות החלום והופכת לסופרת. בן זוגה לשעבר תמיד אמר שיש לה כישרון. היא הייתה יכולה לשבת עכשיו בבית-קפה פינתי עם פנקס, או סתם ללכת בשדרה הלוך ושוב ולהקליט ברשמקול קטן רעיונות שמציפים אותה. במקום זה היא עסוקה עכשיו בחקירת האדם השנוא עליה ביותר.
"אדוני ראש הממשלה" היא עונה באיפוק, "אני מציעה ש…"
"בסדר בסדר, אתם צודקים. עליתם עליי!" צחק. "זה באמת ברווז. אבל", הוא השתהה, "עצרתם פעם לחשוב לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?" חייך בזחיחות.
היא לא חשבה שזה אפשרי אבל עכשיו תיעבה אותו עוד יותר. לא ייתכן שכך יחלל את גיבור הספר ששינה הכל מבחינתה. היא ממהרת להתעשת ונזכרת שבחדר החקירות הקטן הזה היא זו שמכתיבה את קו העלילה. היא מבטיחה לעצמה: גם אם תצטרך לשתול ברווז מעשן כדי להפליל אותו, זה שווה כדי לראות אותו נופל.
"אדוני," אמרה בשלווה, "אני לא יודעת מה קורה כשהאגם קופא, אבל דבר אחד אני כן יודעת - שבשבילך הסיפור נגמר."