וידוי מהראש

גיליתי לראשונה שאני טוב בזה כששברתי לגלי מ-ה׳2 את היד. לא התכוונתי, רק דחפתי אותה קצת. לא תכננתי שהיא תיפול על המדרגה ותתעקם לגמרי. כשזימנו אותי ואת ההורים שלי למנהל, ידעתי שזה עלול להיות הסוף שלי. היה לי ברור שעליי להיערך בהתאם. עם מושיקו סיכמתי שיגיד שגלי בכלל מעדה מעצמה, עם עמרי עבדתי ביחד על הפרטים של מה בדיוק הוא ואני עשינו באותו הזמן במגרש בקצה השני של בית-הספר, ואת תורג׳מן תדרכתי בסיבה שבגינה גלי מעלילה עליי את כל הסיפור. עם הבנות זה הלך קצת יותר בקושי, אבל זכרתי את סולם האהבות של כולן והבטחתי להן לזרוק מילה טובה לכל אחד מהבנים בכיתה.

כשהגענו למנהל, גייסתי לטובתי את כל מה שלמדנו בסדנת משחק שהביאו בסוף השנה הקודמת ונכנסתי לדמות של הרזה מהשמן והרזה. המנהל הסתכל עליי ולא הבין איך הנעבעך הלא יוצלח שלפניו יכול לגרום לכזה אסון. כדי להיות יסודי, זימן אליו לתיחקור את כל מי שיכול היה להימצא בסביבת התקרית. מכיוון שגם אני הייתי יסודי, כל ילד שזומן למנהל יצא מחדרו כשהוא קורץ לעברי, ואני יצאתי זכאי.

זו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שאני שקרן מעולה. מניפולטיב חריף. תחמן לא רגיל. הבנתי שאני יכול להשתמש בזה לטובתי, וקלטתי שבזבזתי את השנים עד אז כשלא מימשתי את הפוטנציאל שבי.

עם הזמן שכללתי את שיטותיי. למדתי איך לזהות נקודות תורפה של אנשים, התמקצעתי בלהתחבב על הבריות, השחזתי את כישורי המשחק שלי והכי חשוב - הבנתי איך ניתן לתעל את הכל לטובתי. כך העברתי את השנים הכי יפות שלי.

בכיתה י״א כבר הפכתי להיות יושב-ראש אגודת התלמידים של התיכון האזורי. את השירות הצבאי סיימתי כמפקד מוערך, ובאוניברסיטה דאגתי להיות נציג הסטודנטים בזמן השביתה הגדולה. בהמשך סללתי את דרכי כעורך-דין מצליח בחברה מוכרת, כמה שנים אחרי זה זכיתי בתפקיד ניהול אזור הים-התיכון בחברת גז בינלאומית, ולאחר מכן אף דאגתי לדחוק החוצה את המנכ״ל הותיק ולהחליפו בדם חדש, אני. הגיע הזמן שגם אני אוכל לזמן אנשים לחדר המנהל.

עכשיו אני עומד מול הראי. בדיוק סיימתי לקשור את העניבה.

פתאום חזי נכנס בדלת.

״אדוני, נאום ראש הממשלה צריך כבר להתחיל״.

״חזי תירגע, לא יתחילו בלעדינו. אני כבר מגיע״.

עוד הצצונת לראי, חיקוי מהיר של הרזה מגרד בראש לזכר גלי והיד השבורה שלה, והנה אני יוצא אל הקהל.