נגה ניסים

באמצע מה שנראה כמו טרמפולינה ענקית היה משקיף בדרך קבע על הרחוב חור שחור, עמוק וחשוך כבאר שאין לה סוף, וקצת מעליו מתעצל לו זוג שדיים גדול ושעיר. ״שילבש כבר גופיה למען השם״ התרגזה גברת ניסים בכל פעם שהייתה חולפת על-פני החלון וקולטת את בנה יחידה מהופנט מהשכן שבמרפסת ממול, שכמובן נודע בשם זכריה כדי למנוע כל בלבול.

והנה כעת, ארבעים ומשהו שנה אחרי, יושב אותו נגה ניסים במרפסת ביתו כשבידו לימונדה קרה ומעליו המאוורר מסתובב בלי הפסקה. ואם גם אתם מתפלאים, נגה ודאי היה מטיח בפניכם ש״מה אתם יודעים יא חארות, נגה הראשון אי פעם היה בן של דוד המלך״. ודאי לא היה מספר שאמו רצתה נורא תינוקת ועוד הרבה קודם הכריזה שכך תקרא לפרי בטנה. סביר להניח שגם לא היה מפרט באוזניכם איך ניסה בכל דרך לפייס את האישה המרירה אצלה גדל. לכן לא תשמעו ממנו על הפעם בה הביא לאמו שושנים לכבוד יום המשפחה והיא רק קיטרה על כמה שהיא לא אוהבת אדום ושפעם הבאה יתאמץ ויביא צהובות. או על אחר-הצהריים ההוא כשחיכה לה שתחזור מהעבודה ורצה לשיר לה את השיר האיטלקי הזה שהיא אהבה, שלמד לדקלם בעל-פה כמעט את כולו, והיא רק היסתה אותו ופקדה עליו ש״תשמור על השקט אם אתה רוצה לקבל ארוחת ערב כשאתעורר״.

ויותר מכל בטוח שלעולם לא תשמעו ממנו שגם הוא, כמו כל אחד, הפך למי שהוא בזכות אמו. כי אתם מבינים, ילד עם שם כזה יכול לגדול ולהפוך רק לאחד משני סוגים של אנשים. ונגה ניסים לא התכוון להימנות על הסוג החלש.

בעודו מסתכל ממרפסתו מטה על הנמלים החרוצות שמתרוצצות ברחוב מנסה נגה להחליט כיצד עליו לפתור את הסכסוך על השליטה במזרח העיר. ״מיסטר נגה?״ מופיעה לפתע עוזרת הבית בפתח המרפסת ומפתיעה אותו עם קול הצפצפה שלה. ״כוס אוחתוק...״ הלימונדה נשפכת על חולצתו והעוזרת רצה לנקות. היא מתכופפת ומתחילה לשפשף את הכתם הטרי. ״איי סו סורי מיסטר״ היא חוזרת מליון פעם בשניה. ״לא משנה סוניטה, עזבי את זה כבר״, אומר נגה ומרחיק אותה בצורה ידידותית. ״מה רצית?״ הוא שואל. ״אני ללכת מיסטר״, היא משיבה. ״בן שלי חולה, הוא צריך אמא שלו״, היא מסבירה. ולמרות העברית השבורה שבפיה נגה מבין מיד. ״בטח, בטח״ הוא משיב. ״תחשוב עליו מחשבות טובות מיסטר״, כולה תחינה והתנצלות. ״בטח, רק מחשבות טובות סוניטה״ מכריז נגה ומשלח אותה לדרכה. ״הרבה בריאות״, הוא צועק לה כעבור רגע אבל הדלת כבר נטרקת מאחוריה והוא נותר לבדו.

מסכן הבן של סוניטה, הוא חושב לעצמו ומנסה להיזכר כמה כסף שם לה כשהוא נולד. תוך כדי החישובים מבטו נח על הכתם הגדול שנותר על חולצתו ומחשבתו נודדת מסוניטה והבן שלה אל גברת ניסים הזקנה. חום מתחיל להתפשט באיבריו. הלימונדה הקרה שלגופו לא עוזרת ועד מהרה הופך החום לחימה. ״מי היא בכלל?״ הוא קורא תוך שהוא מזנק ממקומו, פושט את חולצתו וזורק אותה לכל הרוחות. נראה שהמאוורר שמעליו מגביר את הקצב לאור הכרס המיוזעת שכעת נחשפה.

״אני נגה. נגה הבן. נגה הגבר״.